רע"א 8364/23

תקציר

מסקנת פסק הדין היא כי על פי חוק שירותי תשלום, אין מניעה שסולק ומוטב יכללו "סעיף מסמך חסר" בהסכם שירותי התשלום שלהם. סעיף זה מקצה את כל הסיכונים למוטב בגין ביצוע עסקאות תשלום ללא תיעוד מתאים, כגון בעסקאות דיגיטליות. בית המשפט אישר כי במסחר, שבו גוברים תשלומים דיגיטליים, שימוש בסעיף "מסמך חסר" הוא נוהג מקובל ואינו מקפח את המוטב. השאלה המרכזית הייתה האם חוק שירותי תשלום מגביל את היכולת להסכים לסעיף כזה. בהתבסס על עקרון חופש החוזים, מצא בית המשפט כי חוק שירותי תשלום אינו מטיל מגבלות על סעיפים אלה, כפי שנתמך בסעיף 24 לחוק החוזים. החוק מסדיר את היחסים בין המשלם לבין נותן שירותי התשלום, אך אינו מגביל הסכמים בין ספקים למוטבים בנוגע לחלוקת סיכונים בגין עסקאות מסמכים חסרים. בית המשפט הדגיש כי סעיף מסמך חסר מעודד בתי עסק להשתמש בשיטות אימות משופרות לאימות תשלום. במקרה הספציפי, מאחר שישראכרט נקלעה להפסדים מעסקאות תרמית בחנותו של המבקש, הרי שעל פי ההסכם הקיים, המבקשת (בית העסק) הייתה אחראית להפסד. תביעת בית העסק נגד ישראכרט לא הייתה מוצדקת, וזכותה של ישראכרט לקזז את הפסדיה. הערעור נדחה, תוך שהוא מאשר את החלטת בית המשפט המחוזי, אך לא הוטלו הוצאות נוספות על המבקש, מתוך הכרה בחששותיהם התקפים לבהירות ולפרשנות משפטית. השופטים י' אלרון וד' מינץ הסכימו עם פסק דינו של השופט א' שטיין.