ע"א 1444/90

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את העובדות וההוראות הנוגעות להסכם פיתוח מקרקעין, והגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור. המקרה אינו מבהיר את חלוקת הזכויות והאחריות, אך בחינה מעמיקה של הסכם הקומבינציה, תוספותיו והראיות המצטברות מעלה כי תפקידו של המערער עלה על זה של קבלן מבצע גרידא. למערערת היו סמכויות משמעותיות והיא נטלה על עצמה סיכונים ואחריות משמעותיים, דבר המעיד על מעמדה כבעלים ביחס למקרקעין ולעסקה. מספר הסדרים מפורטים מחזקים פרשנות זו. הבעלים התנתקו מהליך הבנייה, והותירו בידי המערערת סמכות תכנון וביצוע תוך הטלת אחריות מלאה על הבנייה. הוראות ההסכם בדבר תשלומי מס ומכירת דירות מצביעות אף הן על עסקה משותפת בין הבעלים לבין המערערת. בנוסף, למערערת היה עניין ישיר ומהותי במקרקעין, להבדיל מקבלן טיפוסי. סעיפים בנספח להסכם תומכים אף הם בפרשנות זו, ומצביעים על מיזם משותף לבנייה ומכירה, בעוד שהבקשה לביטול חיובי ריבית בגין פיגור בתשלומי המס נדחית על סמך פסיקות קודמות. השופט ד' לוין והשופטת ט' אור מסכימים עם פסק הדין, ומדגישים את אופיו הכולל של ההסכם והשלכותיו.