ב"ל 67414-01-18

תקציר

בית המשפט דחה את תביעת התובעת כנגד המוסד לביטוח לאומי (הנתבע) ממספר טעמים. ראשית, התביעה הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות הסטטוטורית ולא הייתה הצדקה מוצדקת לשיהוי. התובע לא הגיש ערר בתוך 60 הימים שנקבעו על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בשנת 2014 וגם לא הגיש בקשה להארכת מועד לשם כך. טענת התובעת כי ההחלטה התקבלה רק בשנת 2017 לא נתמכה בראיות כלשהן ונדחתה. שנית, גם לגופו של עניין לא היה לטובת התובע. התביעה ביקשה לערער על החלטה בדבר החמרה לכאורה במצבו של התובע בעקבות תאונת עבודה. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת הנתבעת בעניין זה הייתה כדין, שכן חוות דעתו של הרופא המוסמך התבססה על החלטה קודמת של הוועדה שהפכה לחלוטה. החלטה זו שללה באופן חד משמעי כל קשר סיבתי בין מצבו של התובע (פיברומיאלגיה) לבין תאונת העבודה. בית המשפט הסכים עם דחיית הנתבעת את בקשת התובע לפי סעיף 36 לחוק הביטוח הלאומי, החל רק על פגמים מוכרים בעלי קשר סיבתי מבוסס. בנוסף, נדחתה טענת התובעת כי דוקטרינת השתק החברה חלה בשל הליך אזרחי נגד מעסיקה, שכן הנתבעת לא הייתה צד להליך זה. החלטת הנתבעת לדחות את התביעה מחוסר שחר אושרה אפוא. למרות דחיית התביעה, בחר בית המשפט שלא לפסוק הוצאות כנגד התובעת, בהתחשב באופי הביטוח הלאומי של התיק. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.