עפ"ג 25412-03-15

תקציר

ערעורו על פסק דינו של בית משפט קמא, אשר מצא את המערער אשם בעבירות מע"מ ומס הכנסה, נדחה. בית המשפט שקל את טענות הצדדים, לרבות את טענותיו הנרגשות של המערער, המפורטות בפסק דינו של בית משפט קמא, ואת תסקיר שירות המבחן, ומצא כי הן חסרות שחר. גזר דינו של בית משפט קמא, שהיה מאוזן ומידתי, הביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער, את אופי העבירות ואת הצורך בהרתעה כללית. הדבר בא לידי ביטוי בהחלטת בית המשפט להטיל עונש בקצה התחתון של הטווח האפשרי הן על עבירות מע"מ והן על עבירות מס הכנסה, ולהורות על ריצויין במקביל. בית המשפט אמנם הכיר בטרגדיה בחייו האישיים של המערער, אך הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי עבודות שירות אינן ראויות במקרה זה. בית המשפט דחה גם את טענת המערער כי עובד אחר ורואה החשבון שלו אחראים לעבירות, מה גם שהוא הודה באשמה ללא כל הסתייגות. זאת ועוד, חומרת הנזק הכלכלי שנגרם כתוצאה מהעבירות, יחד עם הימנעותו של המערער מתיקון המחדלים, לא הצדיקו הקלה בעונשו. גם טענת ההגנה כי הצעת המדינה לפיצוי בעקבות אירוע טרגי בו היה מעורב בנו של המערער יכולה להיחשב כסוג של "קיזוז". נסיבותיו האישיות של המערער והיעדר עברו הפלילי נלקחו בחשבון בגזר הדין, יחד עם הודאתו וחרטתו. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין הצדקה להתערב בפסק דינו המנומק היטב של בית משפט קמא, ולפיכך הערעור נדחה.