בג"צ 162/69

תקציר

חברת הנפט פז בע"מ עתרה לבג"ץ בדרישה לערער על החלטת עיריית הרצליה להטיל ארנונה כללית של 500 לירות למכולה על מכלי אחסון הדלק התת קרקעיים שלה בתחנות הדלק. החברה התנגדה הן למס עצמו והן לשיעור האחיד ששימש לחישובו. בית המשפט העליון פסק לטובת החברה, בקובעו כי מכל תת קרקעי המשמש כמתקן אחסון לתחנת דלק אינו נחשב למבנה לפי סעיף 274ב לפקודת העיריות, המתמקד בתפקודו ובנגישותו של המבנה. דעת הרוב של השופט ויתקון הדגישה כי המתקן הוא אביזר למשאבות הדלק ואיש אינו רשאי להיכנס אליו. לכן, אין לסווגו כבניין ושיעור המס האחיד לא היה פרופורציונלי. דעת המיעוט של השופט זוסמן חלקה על הפרשנות הפונקציונאלית של הפקודה, וטענה כי אפשרות ההנאה ותכלית המבנה צריכות לעמוד במוקד. לדבריו, המתקן שבו מותקן המיכל הוא אכן מבנה שיש למסותו באופן יחסי בהתאם לשטח היחידה שלו. בית המשפט הפך את צו ההשהיה למוחלט וחייב את העירייה לשלם את הוצאות החברה, לרבות שכר טרחת עורך דין.