ב"ל 45494-11-17

תקציר

התובע, חוקר במוסד לביטוח לאומי, טען כי חווה התעמרות וסביבת עבודה עוינת, שגרמו לו למצוקה נפשית. הוא הציג מספר אירועים חריגים לכאורה כנימוקים לתביעתו. הנתבעת, המוסד לביטוח לאומי, טענה כי התובע לא הביא ראיות לאירועים אלה וכי פציעתו לא הייתה תאונת עבודה. השופטים שמעו עדויות מהתובע ומעמיתיו, בהם מנהלו הישיר, מנהל סניף רמת גן וחוקר מסניף אחר. טענות התובע לא נתמכו בראיות. השופטים הגיעו למסקנה כי מצוקתו של התובע נבעה מסביבת עבודה קשה וממושכת ומחוסר שביעות רצון מתפקודו, שהחלה בסביבות שנת 2013 או 2015. האירועים שתיארה התובעת לא הוכחו כאירועים חריגים או ספציפיים ולא היוו פגיעה בעבודה. גם המסמכים הרפואיים שהוצגו לא תמכו בגרסתו של התובע לאירועים והצביעו על מצב מלחיץ מתמשך בעבודה. כמו כן, בירור תביעת התובע על ידי המוסד לביטוח לאומי היה לקוי, שכן הוא נערך על ידי חוקר מענף מקביל, ויצר ניגוד עניינים. עם זאת, השופטים בחרו להתעלם מחקירה זו ולבסס את החלטתם על הדיונים בבית המשפט, וקבעו כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה בגין פגיעה בעבודה. פציעתו יוחסה ללחץ מתמשך ולסביבת עבודה קשה, שאינה מוכרת כתאונת עבודה. לפיכך נדחתה התביעה, ונמסר לצדדים כי עומדת להם הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.