ע"פ 11018-04-11

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה, שמצא את המערער אשם בתקיפה בנסיבות מחמירות יחד עם חדא. המערער, שהגיע לביתו של המתלונן עם שניים נוספים, הורשע באיומים על המתלוננת. כאשר דחף המתלונן את המערער, שלף אחד האחרים סכין ודקר את המתלונן. המערער היה היחיד שהוגש נגדו כתב אישום, שכן האחרים לא זוהו. בית משפט קמא האמין לדבריו של המתלונן ומצא אותו אשם כפי שהואשם. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי בעוד שהמערער צפה תקיפה של המתלונן, הוא לא ידע על הסכין ולא התכוון לפגוע במתלונן. לפיכך זיכה אותו בית המשפט מאשמת חבלה בנסיבות מחמירות, אך הרשיע אותו בתקיפה בנסיבות מחמירות. באשר לערעור על גזר הדין, דחה בית המשפט את הערעור, בהתחשב בחוסר אחריותו של המערער, בחרדה שהפגין ובסירובו לחשוף את זהותם של שני המעורבים האחרים באירוע. העונש של שישה חודשי עבודות שירות היה מידתי והביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער. לפיכך, הערעור על הכרעת הדין התקבל באופן חלקי, וההרשעה שונתה לתקיפה בנסיבות מחמירות. ההחלטה בערעור על גזר הדין נותרה ללא שינוי.