תפ"ע 40993-02-22

תקציר

גזר הדין זיכה את המורה מכל אשמת תקיפה, חניקה ואיומים שהוגשו נגדו על ידי התביעה. מדובר בשלושה תלמידים עם בעיות התנהגות בבית ספר דתי לחינוך מיוחד. השופט מצא כי מעשיו של הנאשם, אף שהיו כוחניים פיזית, היו סבירים בנסיבות העניין ונבעו מדאגתו הכנה לשלומם של התלמידים המעורבים ושל תלמידים אחרים בכיתה. השופטת הדגישה כי בית הספר אינו חף מאירועי אלימות, וכי לרקע של התלמידים היסטוריה של התנהגות בעייתית. לפיכך, הנחת הסכנה המיידית של המורה לא הייתה מופרכת. לדברי השופט, השימוש בכוח היה נחוץ כדי להגן על הזולת מפני פגיעה אפשרית ולכן היווה כוח סביר כהגדרתו בסעיף הגנת הצורך בחוק העונשין. כמו כן, השופט קבע כי התביעה לא סיפקה ראיות מספיקות מעבר לספק סביר להוכחת חנק או איומים באף אחד משלושת האירועים. עדויות התלמידים והצוות שנכחו במקום לא היו עקביות ובחלק מהמקרים גם לא משכנעות. השופט התרשם מכנותו של הנאשם ומתפיסתו את האירועים. עוד הדגישה השופטת כי המקרה משקף סוגיות חברתיות רחבות יותר הקשורות לאלימות הגואה בבתי הספר ולצורך במענה מערכתי מקיף. יש לציין כי השופטת הדגישה כי המחלוקת סביב מעשיו של הנאשם היא בעלת אופי חינוכי-מקצועי יותר, דבר המצביע על כך שהמקום הראוי לקביעת נכונות גישתו החינוכית מצוי במקום אחר.