ת"א 1517/02

תקציר

התובעת, שהתכוונה לבנות נכס ולפתוח בו סניף בנק, טענה כי הבנק הנתבע ניהל עימם משא ומתן בחוסר תום לב. התובעים טענו כי פעולות הבנק גרמו להם להאמין כי הסכם הוא עובדה מוגמרת, בעוד הבנק רק שקל את ההצעה ולא התכוון להתחייב. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וציין כי הבנק ניהל מו"מ בפועל תוך מצג שווא של כוונתם. מכיוון שלא היה הסכם כתוב, לא היה חוזה מחייב. השופטת קבעה כי על הבנק לפצות את התובעים בגין הוצאותיהם ושעות העבודה שהושקעו בפרויקט, בסך 434,429 שקל, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. סכום זה יצבור ריבית עד שישולם. השופטת דחתה את תביעת התובע לאחריות אישית כלפי שני נציגי בנק, וקבעה כי הם פעלו במסגרת סמכותם ולא היו אחראים. בהחלטה הודגש כי חובת הבנק לנהל משא ומתן בתום לב מזכה את התובע בפיצוי בגין הוצאות ואובדן זמן, אך לא בפיצויים נוספים, שכן מקרה זה אינו נופל לקטגוריה החריגה שהוגדרה בפרשת "איזי בנין". בסך הכל חויב הבנק לשלם לתובע 509,429 ש"ח, בתוספת ריבית ושכר טרחת עורך דין.