ת"א 45357-12-16

תקציר

התובעים והנתבע הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתביעתם הנוגעת להפרה לכאורה של הסכם חילופי מקרקעין מותנה. על פי ההסכם, התובעים היו אמורים להעביר מספר חלקות קרקע לנתבע, ובתמורה יעביר הנתבע חלקת אדמה המכונה חלקה 20 לתובעים. ההסכם הותנה בביטול הערה בדבר שמורת יער הרשומה בחלקה 20 וברישום זכויות התובעים בחלקותיהם, אשר היו אמורות להתממש בתוך 18 חודשים. התובעים טענו כי מילאו את התחייבויותיהם על פי ההסכם אך הנתבע לא עשה כן, דבר המהווה הפרה יסודית. מנגד, טענה הנתבעת כי תנאי ההשעיה לא התקיים וכי התובעים ניהלו משא ומתן בחוסר תום לב, מה שגרם לנתבעת להתקשר בהסכם בטעות. עוד טענו כי חלקה 20 היא בבעלות המדינה ולא ניתן להעבירו לתובעים. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעים לאחר שקבע כי מילאו את התחייבויותיהם על פי ההסכם, לרבות תנאי ההשעיה, וכי הנתבעת לא פעלה בתום לב בכך שלא שיתפה פעולה ולא נענתה לבקשות התובעים. כמו כן, דחה בית המשפט את טענות הנתבעת בדבר טעות, הטעיה וחוסר תום לב מצד התובעים, כמו גם את טענותיהם בדבר אי כדאיות העסקה ובעלות המדינה בחלקה 20. משכך, קבע בית המשפט כי הנתבעים ביצעו הפרה יסודית של הסכם החליפין והורה להם לעמוד בהתחייבויותיהם, לרבות חתימה בפני התובעים על המסמכים הדרושים לרישום הזכויות בחלקה 20. הנתבעת נדרשה גם לשלם את הוצאות המשפט של התובעים.