ת"א 258/98

תקציר

בנק דיסקונט הגיש תביעה נגד שמאי המקרקעין אחיקם ביתן, בטענה כי גרם נזק לבנק בכך שסיפק שמאות רשלנית של נכס ששימש כבטוחה להלוואת הבנק ללקוחות ראובן ובנימין לנץ. הבנק טען כי הערכת השווי של ביטן, שנערכה בשנים 1990 ו-1991, העריכה את הנכס יתר על המידה ולא הביאה בחשבון שעבודים מסוימים, מה שהוביל את הבנק לאשר הלוואה שלא היה מעניק אחרת. ביטן הכחיש את הטענות וטען כי הערכתו הייתה סבירה והתנהלה כראוי. עוד טען כי השימוש שעשה הבנק בשמאות שלו היה בלתי סביר ורשלני, שכן הוא נועד למטרה שונה מזו שהבנק העמיד אותה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ולא מצא רשלנות מצידו של ביטן. נקבע כי השמאות של ביתן נערכה באופן מקצועי ובהתאם למקובל בתחום. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הסתמכותו של הבנק על שמאות ביטן הייתה בלתי סבירה, שכן היא נערכה לתכלית שונה מזו אליה התכוון הבנק. גם על היעדר בדיקת נאותות וחקירות פנימיות בנושא נמתחה ביקורת. בנוסף, הבנק לא סיפק ראיות מספקות לנזק שנגרם לו לכאורה. בעקבות זאת, פסק הדין דחה את תביעת הבנק נגד ביטן והורה לבנק לפצות את ביטן בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 250 אלף שקל, בתוספת מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין. פסק דין מקיף זה זיכה את ביטן והדגיש את התהליכים הלקויים של הבנק ואת היעדר הראיות התומכות בטענתו.