ת"א 32511-01-10

תקציר

התובע תבע את הנתבעים, בטענה כי הוליך שולל להירשם כבעלים של חברה שייסד דודו, הנתבע מס' 1, וכי הוא זכאי למחצית מרווחי החברה כפי שהוסכם בעל פה. התובע ביקש מבית המשפט לפסוק כי הנתבעים הם הבעלים בפועל של החברה ולכן נושאים באחריות המלאה להתחייבויותיה, ולחייב את הנתבעים לפצות את התובע בגין הערבויות האישיות שהעמיד לחברה ובגין עוגמת נפש. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי החברה היא ישות משפטית נפרדת, וכי התובע היה הבעלים האמיתי שלה, בעוד שהם היו עובדים בלבד. בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. נפסק כי התובע נותר הבעלים בפועל של החברה לאורך כל פעילותה וכי לא היה הסכם שותפות בנוגע לרווחי החברה. גם הסכם הפשרה הנטען לפיו יוותר התובע על מניותיו בחברה, לא הוכח. יתר על כן, בית המשפט מצא כי תביעתו של התובע לפגיעה בשמו הטוב אינה מבוססת. לפיכך, דחה בית המשפט את טענות התובע והורה לו לשלם לנתבעים הוצאות משפט.