ת"צ 45495-01-14

תקציר

בתובענה ייצוגית זו, התובע ביקש החזר כספים שנגבו שלא כדין מנהגים שקיבלו קנסות על מהירות מופרזת. התובעים טענו כי שלטי הגבלת המהירות אינם ברורים ולכן הקנסות שנגבו אינם חוקיים. למרות שהתביעה נדחתה בשל הודעת פיטורים שהגישו הנתבעים, עדיין נדרש בית המשפט לפסוק בעניין פסיקת גמול לתובעת הייצוגית ושכר טרחת עורך דינה. השופט שקל בקצרה האם ניתן לדחות את התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית, והגיע למסקנה שלא ניתן. לאחר מכן פנה השופט לשלוש קבוצות השיקולים לקביעת סכומי הגמול ושכר הטרחה: שיקולי תשומות, שיקולי תפוקה ושיקולי הכוונה ציבורית. בהערכת הטרחה והסיכון שעברו על התובע הייצוגי, ציינה השופטת כי התביעה אמנם נדחתה בשלב מוקדם, אך סיכויי הצלחתה גבוהים. באשר להטבה לקבוצה, קיבלה השופטת את נתוני הנאשמים, לפיהם סך הקנסות שנגבו עומד על כ-13,741,000 ₪. השופטת הדגישה גם את חשיבותה הציבורית של התביעה, הדגישה את הצורך להרתיע רשויות ציבוריות מלגבות כספים שלא כדין, וקבעה כי השיקול של שמירה על הקופה הציבורית אינו חל במקרה זה משום שהכספים יוחזרו. בהתחשב בכל אלה, החליטה השופטת לפסוק לתובעת הייצוגית שכר טרחה בסך 100,000 ₪ ולעורכי דינה שכר טרחה בסך 800,000 ₪, בנוסף לחיוב הנתבעים בכיסוי הוצאות התובעת בגין חוות דעת מומחה תעבורה. כמו כן הורה השופט לנאשמים לפרסם את שמות הנהגים הזכאים להחזר כספי באתרי האינטרנט שלהם ובעיתונות, וכן להשיב את הכסף שנגבה.