ת"א 812/93

תקציר

התובע, בנק, תבע לגבות חוב בסך 1,732,748 ₪ שחבה הנתבעת מס' 1, חברה בבעלות נתבעים 2 ו-3, מנתבעים 1, 2, 3, 4 ו-5 – כאשר שני האחרונים ערבים לחוב. הנתבעים ביקשו להתגונן, ובית המשפט נעתר לבקשתם והוסיף והורה כי התצהירים שיוגשו לבקשה ישמשו ככתבי הגנתם. הנתבעים טענו כי התובעת הפרה את ההסכם עם הנתבעת מס' 1 והערבים, ולכן יש לנכות מהחוב את סכום הנזק שנגרם לה. התיק נדון בפני המשנה לנשיאה א' קמה, שקיבל חלקית את טענות ההגנה ומצא את התובע אחראי ליצירת חלק מהחוב בגין שלוש מתוך חמש תביעות. לאחר מכן הורה השופט לנתבעים להביא ראיות לגבי גובה הנזק שגרמו שלוש התביעות, שניתן לנכות מהחוב הנזכר בתביעה. אלא שהנתבעים לא עשו זאת, אלא העלו טענות חדשות. בית המשפט דחה מהלך זה ופסק לטובת התובעת, והורה לנתבעים 1, 3 ו-5 – ביחד ולחוד, ביחד ולחוד עם נתבעים 2 ו-4 – לשלם לתובע סך של 1,689,696 ₪, בצירוף ריבית שנצברה מאז אוקטובר 1993. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, ולשלם 3,000 שקל הוצאות לאוצר המדינה בגין ביטול הדיונים.