ע"א 11303/07

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי הערעור שהגיש המערער מתקבל בשל הימנעותו של המשיב מלהביא ראיות מספיקות לכך שאמו הייתה דיירת מוגנת מקורית בנכס הנדון. טענת המשיב כי הסכם השכירות הכיר הן באביו והן באמו כדיירים מוגנים לא נתמכה בראיות שהוצגו, ובית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענה כי נכרת הסכם שכירות חדש במהלך השנים. זאת ועוד, דיני השליחות והשותפות בין בני זוג אינם חלים במקרה זה, שכן הסכם השכירות נחתם רק על ידי אביו של המשיב. לפיכך, אין למשיבה זכות להמשיך ולהתגורר בנכס תחת ההגנות המוקנות לדיירים. עם זאת, תביעת המערערת לסעד כספי בדמות דמי שימוש מתקבלת בחלקה, והמשיב יידרש לשלם תעריף חודשי של 650$ עבור הזמן בו התגורר בנכס. על המשיב לפנות את המקום עד למועד נקוב ולשלם למערער אגרות משפט, שכר טרחת עורך דין ודמי שימוש בגין התקופה בה התגורר בדירה. בנוסף, האוצר יחזיר פיקדון למערערת. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ביום 10.11.2008.