ע"פ 40255-04-16

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורם של שני נאשמים שהורשעו בשורה של עבירות, בהן גניבת בעלי חיים, ונגזרו עליהם עונשי מאסר לצד קנסות כספיים. ערכאת הערעור מכירה בעיקרון הכללי של אי-התערבות בעונשים שהטיל בית משפט קמא, אלא בנסיבות חריגות. יודגש כי העונשים שהוטלו על הנאשמים משקפים את חומרת מעשיהם הנפשעים, שכללו גניבה שיטתית ומאורגנת של צאן חקלאי, תוך גרימת נזק כספי ולא כלכלי משמעותי. נסיבות העבירות, המאופיינות כנופלות ברף החומרה הגבוה ביותר של עבירות רכוש, מפורטות, תוך ציון תפקידם של הנאשמים בכנופיה שפעלה באופן מתוכנן. בית המשפט בוחן את הנזקים שנגרמו כתוצאה מהעבירות, לרבות הפסדים כספיים ישירים ועקיפים, כמו גם צער בעלי חיים ועוגמת נפש לחקלאי. מובהר כי הצגת ראיות בדבר נסיבות העבירות בשלב גזר הדין מותרת והוצגה כדין בתיק זה. תפקידם של שני הנאשמים בעבירות נדון, ובית המשפט מסכים עם החלטתו של בית משפט קמא שלא להבחין ביניהם מבחינת חומרתם, בהתחשב בתפקידים החיוניים שמילא כל אחד מהם. כמו כן נשקלת מדיניות הענישה הרווחת בעבירות גניבה חקלאית, התומכת בקביעת העונש החמור על ידי בית משפט קמא. בית המשפט מוסיף ומנמק את העונש שהוטל, תוך התחשבות בנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, סיכויי השיקום שלהם וגורמים רלוונטיים נוספים. בסופו של דבר, הערעורים על ההקלה נדחים, שכן העונשים נמצאו מוצדקים ותואמים פסיקות קודמות בעבירות דומות, ולא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בערעור.