בג"צ 654/81

תקציר

הכרעת הדין סובבת סביב קצין משטרה, העותר, שפוטר מהשירות בעקבות מעצרו בחשד לגניבה וקבלת רכוש גנוב. הפיטורים התבססו על ההנחה כי העותר הודה בעבירות, דבר שנמצא מאוחר יותר כשגוי. העותר נשפט וזוכה מכל האישומים בבית המשפט המחוזי. השאלה המרכזית היא האם יש לבטל את פיטוריו של העותר ולהחזירו למשטרה. בג"ץ קבע כי אמנם הפיטורים לא היו בלתי מוצדקים באותה עת, אך הנסיבות שלאחר הזיכוי אינן מצדיקות את חזרתו של העותר לשירות. בית המשפט הכיר בכך שהסמכות לפטר שוטר אינה תלויה בהרשעה פלילית קודמת אלא מבוססת על אי התאמתו של השוטר לשרת. עוד קבעה השופטת כי השיקולים בדבר התאמתו של אדם למשטרה אינם כבולים לכללים הנוקשים הנהוגים בהליך הפלילי. לפיכך, אף שהעותר זוכה, ממצאיו של בית המשפט המחוזי העלו ספקות כבדים בדבר יושרו וכשירותו לכהן. יתר על כן, השופטת הדגישה כי שתיקתו של העותר ביחס לטעות בהודאתו, כמו גם הימנעותו מלמחות על הפיטורים בעילות אלה, אינן יכולות להיחשב כוויתור על תביעתו. עם זאת, גם מחוסר היוזמה של העותר ומהעיכוב בפנייה לבג"ץ לא ניתן להתעלם. השופט הגיע למסקנה כי במקרה זה הדחייה עומדת בעינה והעותר לא יוחזר. השופט ש' לוין הציע כי הפיטורים ייכנסו לתוקף מיום 31.12.1978, ואילו השופטת מ' בן-פורת הציעה כי העותר יפוצה בסכום כסף השווה למשכורתו עבור התקופה שלאחר פיטוריו ועד תום משפטו. עם זאת, דעת הרוב לא תמכה בהצעות אלה.