רע"א 38032-12-12

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך על ביצוע שטר משכנתא בין בנק לבין לקוחותיו, בעל ואישה, שנטלו מספר הלוואות מהבנק בין השנים 1995-1998. ההלוואות הובטחו במשכנתא על בית הלקוח. הבנק ערער על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר, שדחה את בקשתו לבצע את המשכנתא באופן מיידי, בהתבסס על הונאה לכאורה שביצע הבעל. הלקוחות שילמו באופן קבוע את הלוואות המשכנתא ללא פיגורים. עם זאת, הבנק טען כי הבעל הונה אותם באמצעות הברחת כספי נאמנות לחו"ל. עוד טען הבנק כי הסכם המשכנתא מזכה אותם בפירעון מיידי של מלוא סכום ההלוואה אם יוטל עיקול כלשהו על הנכס המשועבד, לרבות העיקול שהטיל הבנק עצמו בשל אי העברת כספי הנאמנות על ידי הבעל. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הלקוחות, וקבע כי טענת המרמה חלה רק על הבעל ולא על האישה, וכי המרמה עצמה אינה קשורה לעסקת ההלוואה. עם זאת, שופט בית המשפט העליון קבע כי לבנק יש זכות לממש את המשכנתא על סמך התרמית שביצע הבעל, שהיו לה השלכות על בת זוגו, והוראות הסכם המשכנתא. בנוסף, ציין השופט כי זכותו של הבנק לממש את המשכנתא נבעה מקיומו של חוב נוסף, שאינו קשור להלוואה, שהלקוחות היו חייבים לבנק. לפיכך, השופט פסק לטובת הבנק, התיר ביצוע מיידי של שטר המשכנתא והפך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. הלקוחות חויבו לשלם הוצאות ערעור בסך 15,000 ₪.