ע"ז 22415-12-18

תקציר

בית המשפט קבע כי צוואה שחתומה על ידי אם המנוחה לטובת בנה, המורישה לו את ביתה ומחלקת את שאר רכושה שווה בשווה בין כל חמשת ילדיה, אינה תקפה. ארבע הבנות התנגדו לקיומה של הצוואה מכמה טעמים, שבית המשפט בחן באופן מקיף את המכלול. בעוד שכל אחת מהעילות לבדה לא הצדיקה את ביטול הצוואה, שילובן כן. הבנות לא הוכיחו את אוזלת ידה של האם או את מעורבותו של הבן בעריכת הצוואה. עם זאת, נסיבות יצירת הצוואה, לרבות מגבלותיה הפיזיות של האם וקרבתו והשפעתו של הבן עליה, עוררו חשש להשפעה בלתי הוגנת. למרות שהבן התגורר קרוב לאמו, הוא שהה לעיתים קרובות מחוץ לבית, והאם נזקקה לסיוע יומיומי, אותו קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי. לאם היו יחסים טובים עם בנותיה, שביקרו אותה, אך היא האמינה שבנה הוא היחיד שמטפל בה. גם ההליכים הקודמים בין בני המשפחה והתנהגותו של הבן כלפי אמו, לרבות שליטה בכספיה, השפיעו על ההחלטה. השופט לא השתכנע מעדותו של הבן, ומצא אותו מתחמק. רופא האם אישר את הירידה הקוגניטיבית שלה. ככלל, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין לקיים את הצוואה, והורה לדחות את תביעת הבן ולקבל את התנגדות הבנות. פסק הדין מורה על ביטול הצוואה, ואם תוצג הצוואה הקודמת, היא תישקל כקיום הצוואה. כמו כן חויב הבן לשאת בהוצאות המשפט של אחיותיו בסך 75,000 ₪.