ת"א 44056-11-17

תקציר

פסק הדין דן בשתי טענות; הראשון הוא מנייר חדרה נגד ליעד בגין נזקים עקב איחור באספקת מכונה ותקלה לכאורה בה, והשני הוא תביעתה הנגדית של ליעד בגין יתרת התשלומים עבור המכונה כפי שנקבע בהסכם ביניהם. השופטת מתייחסת תחילה לעיכוב במסירת המכונה ומוצאת את ליעד אחראית לרוב, ופוסקת את נייר חדרה לניכוי של 10% מעלות המכונה בהתאם להסכם, אך דוחה את התביעה בגין נזק ממשי בשל היעדר הוכחות. בטענת התקלה מוצא השופט את שני הצדדים אחראים להפרת חוזה חלקית ומורה על קיזוז שווי התחייבויות שלא קוימו. מאחר שליעד זכאית ליתרת התשלומים עבור המכונה, השופט מורה לנייר חדרה לשלם לליעד 30% מיתרת העלות, בניכוי 10% ניכוי בגין האיחור, בצירוף הוצאות משפט. השופטת פוסקת גם הודעת צד ג' של ליעד, בטענה כי חברת הביטוח שלה, הראל, צריכה לכסות את הוצאותיה המשפטיות. השופטת קובעת כי הראל לא מסרה לליעד את הפוליסה המעודכנת, ולכן החריגים הנזכרים בה אינם חלים. עם זאת, השופטת קובעת כי רק חלק מתביעתה של נייר חדרה מכוסה בפוליסת הביטוח, ומורה להראל לשלם סכום יחסי בגין שכר טרחת עורך הדין של ליעד. הסכום שתשלם נייר חדרה לליעד הוא 356,448 ₪ בתוספת מע"מ, הוצאות משפט בסך 300,000 ₪ והפרשי הצמדה וריבית החל מיום 11.9.2017. הראל חויבה לשלם 80,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההודעה לצד ג'.