עת"א 45943-02-11

תקציר

החלטת הרוב של בית המשפט היא להחזיר את התיק לוועדת השחרורים לדיון חוזר שייערך בתוך 30 יום. העותר, אזרח מצרי, ביקש שחרור מוקדם משמונה שנות המאסר שנגזרו עליו בגין קשירת קשר, ניסיון יבוא נשק וכניסה לישראל שלא כדין. ועדת השחרורים דחתה את בקשתו, אך בית המשפט מצא כי לא שקלה את כל הגורמים הרלוונטיים. ראשית, אזרחותו הזרה של העותר וגירושו הקרוב עם שחרורו היו צריכים להשפיע על הערכת מסוכנותו, תוך התמקדות בסכנה הנשקפת ממנו מחוץ לישראל. כתוצאה מכך, קריטריונים כמו יחסיו עם אסירים אחרים והשתלבותו בתוכנית שיקום בישראל אינם רלוונטיים. במקום זאת, יש להתמקד בסכנה הבינלאומית שהוא מציב, שהמועצה לא בחנה. שנית, גילו הצעיר של העותר בעת ביצוע העבירה (19 שנים) הוא גם גורם משמעותי שהוועדה לא נתנה עליו את הדעת כראוי. היא ראויה להבחנה ויכולה להצדיק עונש מופחת לעבריין צעיר-בוגר. עוד צוין בדעת הרוב כי ועדת השחרורים לא הכירה די הצורך ביתרת עונשו הקצר של העותר. השופט גרשון חלק על כך, וטען כי אין לתת לאזרחותו הזרה של העותר ולגילו הצעיר את המשקל שהציע הרוב. גרשון הדגיש כי העותר ביצע עבירות חמורות בהיותו אזרח מצרי ולכן אין להפחית מסוכנותו בשל אזרחותו. בנוסף, גרשון פירש את החלטת ועדת השחרורים באופן שונה, וסבר כי הם שקלו את גילו של העותר, אך סברו כי הוא פחות משמעותי בהשוואה לחומרת פשעיו. גרשון היה דוחה את העתירה ולא מוצא פגם בהחלטת ועדת השחרורים.