עת"מ 68633-07-19

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים וביקר באזור המחלוקת. לאחר ששקל את מכלול הנסיבות הרלוונטיות, החליט בית המשפט כי יש להיעתר לעתירה. ההחלטה מתבססת על העמימות המשמעותית סביב אופיו וגבולותיו של אזור הביקוש. לא הוכח די הצורך כי השטח הנדון הינו "רחוב" כהגדרתו בחוק העזר הרלוונטי. זאת ועוד, בית המשפט לא שוכנע כי הצבת הציוד של העותרים חוסמת באופן משמעותי את המעבר הציבורי או מהווה פגיעה בחופש התנועה. הראיות מצביעות על כך שיכולתו של הציבור לנוע בחופשיות באזור לא נפגעה באופן משמעותי. עוד מציין בית המשפט כי חוק העזר שהפעילה העירייה, על אף כוונתה הטובה, אינו המסגרת המתאימה לפתרון מחלוקת זו. מטרתו לשמור על שלמותה ולהקל על המעבר והתנועה ברחובות, שאינה רלוונטית לחלוטין במקרה זה. בית המשפט קובע כי החלטת העירייה להוציא הודעת פינוי לפי חוק עזר זה הייתה בלתי סבירה, במיוחד בהתחשב בכך שקיימים אפיקים משפטיים אחרים, כגון הפעלת חוק המקרקעין. בית המשפט לעניינים מנהליים מהסס בדרך כלל להתערב בהחלטות מנהליות, אך במקרה זה נראה כי החלטת העירייה חורגת מהסבירות המנהלית. בסופו של דבר, בית המשפט לא שוכנע כי מעשיהם של העותרים מצדיקים את הפינוי המבוקש על ידי העירייה. לפיכך העתירה מתקבלת, אם כי פסק דין זה אינו מונע המשך פעולה משפטית בין הצדדים. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.