עת"מ 23934-01-21

תקציר

העותרים ביקשו מהמפקח על השירותים הפיננסיים רישיון לעסוק בשירותים פיננסיים, שנשלל בשל סמכותו של הממונה לפי חוק הפיקוח. טענתם העיקרית של העותרים הייתה כי הממונה הסתמך על חומר מודיעיני בקבלת החלטה זו, שלטענתם מהווה הפעלה בלתי חוקתית של סמכותו, שכן היא פוגעת בזכותם הבסיסית לחופש העיסוק. בית המשפט סקר בהרחבה את הרקע החקיקתי לחוק הפיקוח, שמטרתו להסדיר את עסקי השירותים הפיננסיים שלא היו מוסדרים עד כה כדי למנוע תוצאות בלתי רצויות כגון הלבנת הון, ומעורבות גורמים פליליים ובלתי רצויים בתחום. החוק מחייב רישיון לפעול בתחום השירותים הפיננסיים, ועל הממונה מוטלת המשימה להעניק רישיונות אלה תוך התחשבות בשיקולים שונים של אינטרס ציבורי, לרבות שמירה על סביבה אמינה, בטוחה ויציבה לשירותים פיננסיים. אחד השיקולים שעל הממונה להביא בחשבון בעת הפעלת סמכויותיו הוא יושרם ויושרתם של מבקשי הרישיון. לשם כך פרסם הממונה חוזר המפרט את אמות המידה להערכת טוהר המידות והיושר, ובכלל זה התחשבות במידע מודיעיני. בית המשפט קבע כי לממונה סמכות חוקית להוציא חוזר זה מכוח חוק הפיקוח וכי הסתמכות על חומר מודיעיני, גם אם אינו עולה לרמה של כתב אישום או הרשעה, מותרת. בית המשפט מצא כי החלטות הממונה התקבלו במסגרת סמכותו והיו סבירות, בהתחשב במידע החסוי התומך בהן. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענות העותרים כי יש לראות בעיסוקם רב השנים בתחום חידוש רישיון ולא בקשה חדשה, במיוחד נוכח אופיו של החומר המודיעיני. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לכסות את הוצאות המשיב.