רמ"ש 27644-11-17

תקציר

עניינה של התביעה בעתירה לבית המשפט המחוזי לביטול החלטת בית משפט קמא בדבר ביצוע צוואה. המבקש, בהתנגדותו לצוואה, ביקש מבית המשפט להורות על ביטול נטל השכנוע, אשר יחייב את המשיב - נהנה מהצוואה - להוכיח כי הצוואה לא הייתה תוצר של השפעה בלתי הוגנת, מעורבות או חוסר יכולת של המצווה להבחין בטיבה. אולם, בית משפט קמא דחה בקשה זו, בנימוק של תוקפה הפורמלי של הצוואה. לדברי השופט, במקרה של צוואה בעלת תוקף פורמלי, נטל השכנוע בדבר קיומה של עילת ביטול מוטל על המתנגד. בעוד שיחסים מיוחדים בין המצווה למוטב עשויים להקים חזקת עובדה להשפעה בלתי הוגנת, הם רק יעבירו את נטל הצגת הראיות למבקש לביצוע הצוואה. השופטת הדגישה כי נטל השכנוע נותר על מתנגד הצוואה. לאחר מכן עמדה השופטת על התנאים בהם ניתן לבסס חזקה כזו של השפעה בלתי הוגנת, לרבות מצבים של תלות כוללת ויסודית, או דפוס יחסים מיוחד, והדגישה כי מצבים אלה אינם מעבירים את נטל השכנוע למבקש. מאחר שהמבקש ביקש הכרעה מקדמית בסוגיה זו, הגיע השופט למסקנה כי אין מקום להרהר לאחר קבלת ההחלטה, ובקשת רשות הערעור נדחתה. הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך הדין נפסקו למבקש, שישולמו מכספי הבטוחות. יתרת הביטחונות הוחזרה למבקש. השופט גם התיר את פרסום ההחלטה, תוך אנונימיזציה של שמות הצדדים המעורבים.