דב"ע נו/141 - 0

תקציר

מדובר בערעור על פסק דין שדחה תביעת עובד לפסק דין הצהרתי לפיו אינו חייב בדמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי (המוסד). המערער, שעבד כפועל בניין וביצע גם שירותי הסעות עבור אותה חברה, ערער על פסק הדין שסיווג אותו כעובד עצמאי ומכאן חייב אותו בתשלום הפרמיות. הערעור התקבל בחלקו מן הטעם שהמוסד לא הצליח להוכיח כי המערער עבד כעובד עצמאי, שכן לא הציג ראיות למספר השעות שעבד בשבוע. עם זאת, המערער עדיין נדרש לשלם דמי ביטוח לשנים 1985, 1986 ו-1987 מכוח תקנה 15(א) לתקנות הביטוח הלאומי, שכן הכנסתו מתחבורה עלתה על משכורתו באותן שנים. בית המשפט קובע כי הכנסתו של המערער מתחבורה לא נחשבה להכנסת עבודה, ועל כן הוא חייב בתשלום הפרמיות בהתאם לתקנה. עוד מדגיש פסק הדין כי עבודות ההובלה של המערערת בוצעו כקבלן עצמאי ולא כשכיר, וכי הסיכונים הכלכליים בהם נשאה המערערת תומכים במסקנה זו. משכך, הערעור מתקבל בחלקו, והמערער אינו נחשב לעובד עצמאי לפי חוק הביטוח הלאומי, אלא חייב בתשלום דמי ביטוח עבור השנים הרלוונטיות לפי תקנה 15(א).