ע"א 8011/13

תקציר

בפסק הדין החליט בית המשפט לדחות את הערעורים שהגיש המערער. טענתה הראשונית של המערערת כנגד ההכרה בחובות מסוימים נדחתה משום שחובות אלה הוכרו בעבר על ידי נאמן וערעוריה הקודמים של המערערת נדחו בשל אי תשלום שכר טרחה. בכך הפך את החלטות הנאמן לחלוטיות, ואסר על המערערת להעלות טענות עובדתיות סותרות. הצעת המערערת לשלם ישירות לנושים מסוימים בלבד נדחתה, שכן הדבר ייצור העדפה בלתי הוגנת בקרב הנושים. זאת ועוד, ניסיונותיה של המערערת לערער על תוקפה של הכרזת פשיטת רגל נדחו, שכן פסקי דין קודמים כבר הסדירו את העניין, ואין נסיבות חדשות המצדיקות בחינה מחודשת של החלטות אלה. בית המשפט אישר כי חייב אינו יכול למשוך בקשה לפשיטת רגל כרצונו, שכן הליכים כאלה דורשים אישור מבית המשפט, שלא ניתן במקרה זה. שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בעניינים אלה אינו ניתן לפגיעה אלא אם כן הוכח כי הוא פגום מיסודו, דבר שלא נקבע כאן. ההחלטה לאפשר לנאמן לממש את נכסי המערערת נמצאה ראויה, בהתאם להליכי פשיטת רגל רגילים להבטחת הסדר חוב הוגן. מעניין לציין כי במהלך ההליך הושגה הסכמה כי אם המערערת תפקיד סכום קצוב, יסכים הנאמן לבקש מבית המשפט המחוזי את ביטול הכרזת פשיטת הרגל. בסופו של דבר, נעתר בית המשפט והורה למערערת לשלם שכר טרחת עורך דין לנאמן, ואישר את פסק הדין היסודי כפי שניתן על ידי השופט ש' ג'ובראן, בהסכמת המשנה לנשיא א' רובינשטיין והשופט ח' מלצר.