עת"מ 1255/05

תקציר

העותרים, לואיס גונזלס גרסיה ופרד דיטר רוזנברג, ביקשו לחייב את משרד הפנים להחיל את ההליך המדורג להסדרת מעמדם של בני זוג של אזרחים ישראלים לא נשואים ולהעניק לגרסיה רישיון ישיבה ועבודה. גרסיה, אזרח קולומביאני, שהה בישראל באופן בלתי חוקי במשך מספר שנים. הוא נישא לאזרחית ישראלית אך התגרש זמן קצר לאחר מכן. לאחר מכן הוא נכנס למערכת יחסים עם רוזנברג, אזרח ישראלי שהכיר זמן קצר. בני הזוג הגישו בקשה לוויזה במסגרת "נוהל בני זוג לא נשואים", אך נדחו בשל היעדר ראיות מספיקות לקשר אמיתי ולחיים משותפים. החלטת משרד הפנים התבססה על ראיונות נפרדים עם העותרים ועל היעדר ראיות מנהליות, כגון חשבונות משותפים או חוזי שכירות. בית המשפט דחה את העתירה בקובעו כי העותרים לא עמדו בנטל ההוכחה הראשוני לבקשתם, והחלטת המשרד הייתה סבירה. בית המשפט הדגיש את שיקול הדעת הרחב הנתון למשרד בכל הנוגע לכניסתם של זרים ואת היעדר תקופת החיים המינימלית למגורים משותפים לצורך קביעת זכויות כידועים בציבור. אין די בהצהרות העותרים, בהיעדר מסמכים תומכים, כדי לבסס קשר זוגי אמיתי. יתר על כן, גילו הצעיר של רוזנברג ועברו של גרסיה הוסיפו אמינות להחלטת המשרד. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת.