עפ"ת 30484-09-10

תקציר

המערער במקרה זה נפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה מספר פעמים במשך מספר שנים. לאחרונה ניסה המערער לקבל רישיון נהיגה, אך נמסר לו כי הם עדיין נשללים בשל אי הפקדת רישיונו על ידי המערער בעקבות הפסילות. המערערת טענה כי רישיונם חודש משנת 1989 עד שנת 1990 ומאז לא החזיקו ברישיון. על בית המשפט להחליט האם המערער נדרש להמציא תצהיר המצהיר על כך, ואם יש לחשב מחדש את תקופות הפסילה המרובות שהוטלו על המערער מיום מתן גזר הדין. השופט פוסק לטובת המערער. לטענתם, תקנה 557ד לתקנות התעבורה אינה מחייבת אדם שלא החזיק ברישיון להמציא תצהיר, ודי בחובת הפקדת הרישיון. יתר על כן, השופט קובע כי יש לחשב את תקופות הפסילה המרובות ממועד מתן גזר הדין, שכן דרישת תצהיר בשלב זה תביא לתקופת פסילה ארוכה באופן בלתי סביר. לבסוף מציינת השופטת כי העונשים שהוטלו על המערער חרגו ככל הנראה מתקופת ההתיישנות, ועל כן ריצתה המערערת את תקופות הפסילה.