עפ"ת 30937-01-13

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לדחות את הערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, שכן לא מצאה עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט הפרוצדורלי. מסקנתו של בית המשפט לתעבורה כי הולך הרגל חצה את הכביש במעבר חצייה בעת שנפגע מרכבו של המערער התבססה על ראיות מהימנות והתרשמות העדים. בית המשפט אף בחן ודחה את טענות המערער בדבר מחדלי חקירה, תוך שהוא מדגיש כי די בראיות הקיימות כדי לבסס את אשמתו של המערער מעבר לספק סביר. עם זאת, ערכאת הערעור החליטה לקבל את הערעור על העונש. היא הכירה בתוצאות החמורות של העבירות ובצורך בענישה הולמת ומרתיעה. בעוד שהעונש שהטיל בית המשפט לתעבורה היה מקובל בדרך כלל, החליט ערכאת הערעור להקל מעט בעונש בשל השיהוי המשמעותי בהגשת כתב האישום, שלא היה מוצדק. האירוע התרחש באפריל 2010, וכתב האישום הוגש רק ביוני 2011. בנוסף, למערער עבר נהיגה נקי והוא לא ביצע עבירות כלשהן בשלוש השנים שקדמו לפסק הדין. לפיכך, החליט בית המשפט לקבוע את תקופת הפסילה בפועל על ארבעה חודשים, קצרה מששת החודשים עליהם הורה בית המשפט לתעבורה. יתר רכיבי הענישה של בית המשפט לתעבורה נותרו על כנם.