ע"א 10442-02-14

תקציר

הכרעת הדין מאמצת את קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ואינה מוצאת עילה להתערב במסקנות המשפטיות העולות מן העובדות. באשר לטענה כי המנוח הפר את חוזה השכירות בכך שהעביר את הניהול השוטף לאחר, בית המשפט קובע כי המנוח המשיך לשלוט בעסק וכי שליטתו לא פחתה על ידי שכירת עזרה, במיוחד בהתחשב בגילו. הימנעותו של המנוח מהפרת חוזה השכירות משמעה גם כי ניתן יהיה להעביר את העסק למשיב לאחר מותו. כמו כן נמצא כי המשיבה מנהלת את העסק בעצמה ולא מחכירה אותו לצד שלישי. הראיות הראו כי היא נשאה בעלויות, לקחה את הסיכונים וקטפה את רווחי העסק, מה שמעיד על כך שהיא המשיכה לנהל את הנכס המושכר. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת המערערת כי מעדותה של המשיבה עלה כי היא מתחזקת את העסק רק לשם סחיטת כספים, והדגיש כי זכותה של המשיבה לנהל את ענייניה כראות עיניה. לבסוף, פרשנותו של חוק הגנת הדייר ותחולתו על עובדות המקרה לא היו כרוכות בסוגיות פרשניות משמעותיות. משכך, נדחתה העתירה לפינוי המשיב, והמערער חויב לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 20,000 ₪.