בג"צ 242/23

תקציר

במקרה דנן, הוגשה עתירה נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה, אשר אישר את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת שדחה את תביעת העותרת להכרה בתאונת ירי כתאונת עבודה. האירוע התרחש מחוץ למבנה בו עבד העותר כחלפן כספים ואף התגורר בו, אך הוא התרחש ביום החופשי שלו בדרכו לפגוש את אחיו. בית הדין האזורי הגיע למסקנה כי הירי אינו נחשב לתאונת עבודה בשל היעדר קשר סיבתי להעסקתו, וציין את האפשרות שהאירוע נבע מסכסוכים אישיים שאינם קשורים לתפקידו. גם ערעורה של העותרת לבית הדין הארצי לעבודה נדחה. הוא טען כי אופי עיסוקו כרוך בסיכונים אינהרנטיים, ואין זה סביר לצפות ממנו להוכיח את זיקתו לעבודה של הפיגוע כאשר רשויות אכיפת החוק לא זיהו את היורה. לדבריו, לסוגיה זו יש משמעות ציבורית בכל הנוגע לנטל ההוכחה על בעלי עסקים החשופים לאיומים פליליים. עם זאת, בית הדין דחה את העתירה על הסף, בקובעו כי הוא אינו משמש בדרך כלל כערכאת ערעור על החלטות בית הדין לעבודה. בית המשפט הדגיש כי התערבות היא נדירה, השמורה למקרים של טעויות משפטיות מהותיות או סוגיות עקרוניות כלליות, שנעדרו במקרה זה. בתי הדין לא מצאו פגם בממצאים העובדתיים של בית הדין האזורי לעבודה, שהתבססו על סתירות בעדויות ובראיות הווידיאו. משכך, העתירה נתפסה כסוגיה נקודתית ולא עקרונית ציבורית, מה שהביא לדחייתה, והעותר חויב לשלם הוצאות בסך 3,000 ₪ לאוצר המדינה.