דב"ע נג/1 - 5

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת בין ההסתדרות הרפואית בישראל לבין ההסתדרות הכללית בנוגע לתוקפו של ניכוי משכר הרופאים המועסקים בקופה. קופת החולים, שנקלעה למשבר כלכלי, חתמה על הסכם עם ההסתדרות להפחתה של 5% בשכר עובדיה. הרמ"י, ארגון עובדים המייצג את רופאי קופות החולים, טען כי הניכוי אינו תקף שכן הוא סותר הסכם קיבוצי קיים בין הר"י לקופת החולים המסדיר את שכר הרופאים. בית המשפט נדרש להכריע האם הר"י היא ארגון עובדים יציג, ואם כן, האם ההסכם בין ההסתדרות לקופת החולים מחייב את הרופאים. בית הדין בחן ואישר תחילה את מעמדה של ההתאחדות כארגון עובדים, תוך שימת דגש על חופש ההתאגדות של העובדים כזכות יסוד. היא דחתה את טענת קופת החולים כי החברות ברמ"י אינה וולונטרית ומהווה חברות כפולה סותרת, וציינה כי החברות ברמ"י נבעה מבחירה אישית ולכן הייתה מרצון. בית המשפט דחה גם את הטענה כי תקנון ההתאחדות המחייבת חברות בארגון מקצועי סותר את אופייה הוולונטרי של העמותה. היא הכירה בכך שחברות כפולה יכולה להתקיים כל עוד הארגונים אינם עוסקים באותם נושאים, מה שלא היה המקרה בין הר"י להסתדרות, שכן האחרונה לא טיפלה בענייני הרופאים. באשר לייצוגיות, קבע בית הדין כי הר"י היא אכן ארגון העובדים היציג להסכם הקיבוצי של הרופאים, שכן מרבית רופאי הקופות היו חברי האגודה. היא דחתה את טענות קופת החולים כי הר"י פועלת כשלוחה של ההסתדרות וכי מעמדה של האחרונה כארגון גג משמעו שהיא הנציגה היחידה. בית הדין הכיר בעיקרון של ארגון אחד במקום עבודה אחד, אך הכיר בחריגים, שאחד מהם היה המקרה הנוכחי. הודגש כי לא ניתן לשנות הסכמים קיבוציים ללא הסכמת כל הצדדים, ומאחר שהר"י הייתה צד להסכם הרופאים, קופת החולים לא יכלה לנכות את המשכורות ללא הסכמתה. בית הדין דחה גם את הטענה כי מצב חירום מצדיק ניכויים כאלה ללא הסכמה, תוך שהוא מדגיש את קדושת הסכמי העבודה. לסיכום, בית המשפט קבע כי הסכם ההבראה אינו חל על רופאי קופות החולים, וכל ניכויי השכר על פי הסכם זה אינם תקפים. קופת החולים לא הייתה רשאית אפוא להפחית את שכר הרופאים ללא הסכמתם, וההסכם הקיבוצי הקיים בין הרשות לקופת החולים נותר על כנו. פסק הדין הדגיש את חשיבות השמירה על זכויות העובדים ואת העיקרון לפיו לא ניתן לשנות הסכמי עבודה באופן חד צדדי.