בש"פ 1494/92

תקציר

העותר, המייצג את המדינה, ערער על העונש הקל שנגזר על שישה משיבים שהורשעו בהאזנת סתר ובחלק מהמקרים בעבירות נלוות נוספות. העותר ביקש לעכב את ביצוע עונשי המאסר שהיו אמורים לרצות המשיבים במסגרתם של עבודות שירות, ולמנוע מהמשיבים לעזוב את הארץ עד לשמיעת הערעור. המשיבים טענו כי אין לעכב את גזרי הדין שכן הכלל הוא שיש לריצוי בעת מתן גזר הדין. עם זאת, בית המשפט העליון פסק לטובת העותר, וקיבל את הטענות כי סיכויי ההצלחה של הערעור גבוהים, במיוחד נוכח חומרת העבירה, מעמדם הציבורי של המשיבים והאפשרות שערכאת הערעור תטיל עונש העולה על שישה חודשי מאסר בפועל – דבר שישפיע על הסמכות להורות על עבודות שירות. עוד קבע בית המשפט כי נוכחותם של המשיבים בארץ חיונית להבטחת ניהולו היעיל של הערעור והורה להם למסור את דרכוניהם ולהעמיד ערבויות כספיות לשם כך. רק בקשתו של המשיב מס' 6, שביקש לדחות את תשלום הקנס שהוטל עליו עד להכרעה בערעור, נדחתה. בכך נעתר פסק הדין לבקשת העותרת לעיכוב ביצוע גזרי הדין ולצו המעכב את יציאת המשיבים מהארץ.