עת"מ 15316-09-10

תקציר

העותר, המפעיל מתקן לטיהור שפכים על פי חוזה עם עיריית בקה-ג'ת, ערער על שומת הארנונה שהוציאה העירייה לשנת 2010. העתירה כללה טענות רבות בנוגע לחיוב בארנונה, לרבות חוסר יכולתה של העירייה לחייב את העותר בתשלומי המסים, חוקי ההקפאה והארנונה עצמה. באשר להסכמים בין העותרת לעירייה, קבע בית המשפט כי טענת העותרת כי דרישת המס מנוגדת להסכמים נדחית, שכן העותרת הייתה מודעת לדרישת הארנונה בעת כניסתה למכרז. בית המשפט דחה גם את טענת העותרת כי היא הסתמכה על ההנחה כי לא תחויב בארנונה, שכן מסמכי המכרז קבעו בבירור אחרת. יתר על כן, בית המשפט קבע כי העותר, כמפעיל ונהנה של המפעל, הוא המחזיק החוקי בנכס ולכן חייב בתשלום ארנונה. בהמשך לחוקי ההקפאה קבע בית המשפט כי העירייה לא חרגה מהגבולות הקבועים בחוק וכי הוספת הסיווגים הנוגעים למכון טיהור השפכים אינה מהווה עבירה. בית המשפט הסביר כי צווי הארנונה של המשיב אושרו וכי הצווים הקודמים של באקה אלגרביה אינם רלוונטיים לאחר הקמת העירייה המאוחדת. לגבי הטלת ארנונה בפעם הראשונה, לא נדרש אישור השרים, והסיווגים נקבעו בהתאם. בית המשפט דחה גם את טענת העותרת לפטור כקווי תשתית, והסביר כי הפטור חל על "קווים" של תשתיות ולא על מכוני טיהור שפכים גדולים. לבסוף, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בסיווג הקרקע הכבושה על ידי העירייה או לקבל את הטענה כי הקמת המפעל לא הושלמה. משכך, נדחתה העתירה, והעותר חויב בתשלום הוצאות העירייה.