תמ"ש 10453/97

תקציר

התובע והנתבע נשואים משנת 1960 ועדיין נשואים. יש להם חמישה ילדים בוגרים יחד. יחסיהם התדרדרו עם השנים והם היו מעורבים במספר תביעות בנוגע לרכושם המשותף. התובע עזב את ביתם המשותף בשנת 1997 והגיש תביעה למזונות ורכוש כנגד הנתבע בשנת 1999. הנתבע הגיש תביעה נגדית לתובע בשנת 2004. השאלות העיקריות העומדות בפני בית המשפט הן: (1) היקף הרכוש המשותף של הצדדים וזכויותיהם בהם; (2) האם על הנתבע לשלם לתובע שכר טרחה הולם בעד שימושו הבלעדי בבית המשותף ובחנות לאחר עזיבתו של התובע; (3) היקף החובות הנתבע ואם על התובע לחלוק באחד מהם. בית המשפט קובע כי: (1) התובעת היא הבעלים של מחצית מבית המגורים ומהחנות וצריכה להיות לה הזכות לממש את זכויותיה; (2) על הנתבע לשלם לתובע מחצית מדמי השימוש הראויים לבית המגורים משנת 1997, ואילו תביעת התובע לדמי שימוש בחנות נדחית משלא הועלתה קודם לכן; (3) החברה שהוקמה בעת נישואיהם היא נכס משותף, ועל התובע לקבל מחצית משוויה החל מאפריל 1997, מועד סיום חייהם המשותפים, בלי לשאת בחובותיו לאחר מועד זה; (4) עתירת התובע בעניין החברה החדשה שהקים הנתבע נדחית כפי שהוקמה לאחר חייהם המשותפים; (5) התובע יקבל מחצית מכספי הפנסיה מיום סיום חייהם המשותפים, כפי שנצברו במהלך נישואיהם; (6) תביעת התובע למחצית המטלטלין בבית המשותף מתקבלת מאחר שהנתבע לא התנגד; (7) שני הצדדים יחלקו שווה בשווה את יחידת הנופש שבבעלותם; (8) הביטוחים, החשבונות וקופות הגמל שנצברו על ידי שני הצדדים עד למועד סיום חייהם המשותפים יחולקו שווה בשווה; (9) חלק מהחובות הנתבעים הם חובות משותפים ויש להתחלקם שווה בשווה, ואחרים נמחקים מחמת חוסר ראיות, או משום שנוצרו לאחר תום חייהם המשותפים.