ת"א 45628-03-19

תקציר

התובע הגיש תביעה לבית המשפט בטענה כי הארנונה שגבתה הנתבעת, הרשות המקומית, על שטח מסוים בנכס המסווג כגלריה, אינה חוקית. הנתבע טען כי היה מקום להפנות את התביעה להליכי ההשגה לפי חוק העררים. בית המשפט הסכים עם הנאשם. בית המשפט קבע כי התביעה התמקדה בסיווג השטח הנדון ולכן נופלת בגדר הליך הערעור. בית המשפט הדגיש כי מסלול הערר הוא הפרוצדורה הייעודית לסכסוכים מסוג זה, בהיותו עניין עובדתי וטכני המחייב בדיקה על ידי אנשי מקצוע מהם מורכבת ועדת הערר. בית המשפט ציין כי החריג לכלל זה, בו בית המשפט יכול להתערב במקרים בעלי חשיבות עקרונית, אינו חל במקרה זה. הסוגיה הפרשנית הנוגעת להגדרת גלריה כבר הוכרעה ולא הייתה לה כל חשיבות עקרונית או רוחבית, מה גם שהפקודה הרלוונטית תוקנה. טענותיה הנוספות של התובעת ביחס לטענת אי החוקיות וההפליה נדחו אף הן, שכן אלה לא היוו עילה עצמאית לבית המשפט לדון בסוגיה. לבסוף, מצא בית המשפט כי פסקי דין קודמים בנושא אינם מצדיקים עקיפת הליך הערעור, וממילא פסק הדין המוביל בעניין הלך בעקבות הליך ההתנגדות. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובע חויב בהוצאות הנתבע.