עמ"ש 534/09

תקציר

עמדת המשיב כי יש לדחות את הערעורים שהגיש המערער מתקבלת על ידי בית המשפט. הערעורים נוגעים לבעלות על דירה, כאשר המערערת טוענת כי היא הבעלים של מחצית הדירה בשל שותפותה עם המשיב מכוח דיני השותפות בין בני זוג. עם זאת, בית המשפט מסכים עם טענת המשיב כי הדירה היא נכס עסקי ולא רכוש פרטי, ועל כן טענת המערערת לבעלות משותפת אינה תקפה. בית המשפט מכיר בדירה כנכס עסקי השייך לשני הצדדים, אך מאחר שהיא כפופה לחיובים עסקיים וחשבונאות, זכויותיה הקנייניות של המערערת, אם ישנן, יהיו כפופות למערכת היחסים העסקית. זאת ועוד, בית המשפט מוצא כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה כי הדירה נרכשה באמצעות כספי המשפחה, במיוחד בהתחשב בכך שהכספים הועברו לחשבון חברה משותפת ולא ישירות לרכישת הדירה. באשר לייפוי הכוח למכירת הדירה, בית המשפט קובע כי הוא מהווה מסמך כתוב תקף כנדרש בחוק, למרות שחסרים בו פרטים כגון התמורה ומועד המסירה. בית המשפט מנמק זאת על יסוד עקרון תום הלב והביצוע החלקי של העסקה, ומציין כי המערער, בהיותו איש עסקים ידען, היה חייב להיות מודע להשלכותיו של ייפוי הכוח. עוד מדגיש בית המשפט כי היעדרם של פרטים מסוימים הוא פחות קריטי במערכות יחסים המערבות אלמנטים משפחתיים ועסקיים. אשר על כן, הערעורים נדחים, והמשיב פוסק הוצאות בסך 15,000 ₪ מהמערערים.