ע"א 103/72

תקציר

פסק הדין המדובר נובע ממחלוקת בתביעת ביטוח טבעת זהב. חברת הביטוח סירבה לפצות את המשיב בגין טבעת גנובה, מה שהוביל את האחרונה לדרוש את תשלום הביטוח. חברת הביטוח ביקשה להתגונן מפני התביעה, בטענה כי המשיב סיפק תשובות כוזבות והסתיר עובדות מהותיות בבקשת הביטוח. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם, מה שגרם לחברת הביטוח לערער. פסק דינו של בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי בעניין תשובות כוזבות, אך איפשר לחברת הביטוח להתגונן בעילה של עובדות מהותיות נסתרות. בית המשפט הבחין בין שני מושגים: תשובות כוזבות לשאלות בבקשת הביטוח, המבטלת את החוזה, והסתרת עובדות מהותיות, הפוטרת את המבטח מאחריות. בעוד שחברת הביטוח לא הצליחה להוכיח את הראשונה, הטענה האחרונה – לפיה ביטוחו הקודם של המשיב ונזקיו היו עובדות מהותיות שהשפיעו על החלטת המבטחת – נחשבה סבירה. השופט פירש את השאלות בבקשה בצמצום, המוגבל לנושא הביטוח, ומצא כי תשובותיו של המשיב היו אמת בהקשר זה. עם זאת, הימנעותה של המשיבה מלגלות מרצון ביטוחים קודמים ונזקים היוותה סוגיה נפרדת. פסק הדין דן בחובת תום הלב המירבית בחוזי ביטוח, המחייבת את המבוטח לגלות עובדות מהותיות גם מבלי שהתבקש. בית המשפט הפנה לסעיף 25(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי, והרחיב את עיקרונותיו גם לענייני ביטוח אחרים. לפי סעיף זה, עובדות מהותיות הן אלה שעשויות להשפיע על החלטתו של מבטח נבון לקבל את הסיכון ולקבוע פרמיות. ביטוחים קודמים ונזקים עשויים ליפול תחת קטגוריה זו, במיוחד אם הם מצביעים על כך שהמבוטח הוא "סיכון מוסרי". בית המשפט הגיע למסקנה כי טענת חברת הביטוח בדבר הסיכון המוסרי היא סבירה וקיבל את הערעור, תוך שהוא דוחה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לחברת הביטוח ניתנה חופשה להתגונן בעילה של עובדות מהותיות נסתרות, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך הליכים. פסק הדין הדגיש את הצורך בבהירות בשאלות הביטוח ואת חזקת האמת לטענות הנתבע בשלב פסק הדין המקוצר. כמו כן נקבעו עלויות ואגרות.