ע"א 2790/00

תקציר

בני זוג מנתיבות ערערו על החלטת בית משפט השלום לדחות את תביעתם לקבלת תגמולים מחברת הביטוח שלהם, המשיב, לפוליסת ביטוח רכוש בעקבות פריצה. החלטת הערכאה הנמוכה התבססה על הסתירות הרבות שנמצאו בדברי המערערים בנוגע לנסיבות הפריצה והפריטים שנגנבו. גם הערעור נדחה בדעת רוב של ערכאת הערעור. הרוב, ובהם השופט גרוס והשופט רובינשטיין, הסכימו עם ממצאי הערכאה הנמוכה יותר, לפיהם הסתירות של המערערים לגבי נסיבות הגניבה והפריטים שנגנבו הצביעו על חוסר אמינות וניסיון להונות את חברת הביטוח. הם הדגישו כי הסתירות אינן פרטים שוליים וכי ניתן להסיק כוונת מרמה מנסיבות חיצוניות. השופט קובו חלק על כך, וטען כי הסתירות בדברי המערערים מובנות בהתחשב באופי הטראומטי של הפריצה ואין לראות בהן ניסיון להונות. היא הדגישה כי לעתים קרובות אנשים אינם פועלים באופן הגיוני לאחר אירועים כאלה וחוסר העקביות היה פרטים שוליים. יתר על כן, היא סברה כי אי המצאת קבלות רכישה עבור הפריטים הגנובים יכולה להיות מוסברת גם על ידי פרקטיקה מקובלת. עם זאת, החלטת הרוב דחתה את הערעור והורתה למערערים לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין למשיב.