ת"א 3082/05

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שני נכסים סמוכים במושב נתיב שיירת - התובעים, ארד, והנתבעים, סולימנפור. ארד תבע את סולימנפור, בדרישה להפסיק את פעולתם של בתי הארחה שנבנו באופן בלתי חוקי בסמוך למקום מגוריהם, בטענה שהם גורמים למטרד, ותבע פיצוי בגין עוגמת נפש וירידת ערך רכוש. בינתיים טען סולימנפור כי ארד הסגת גבול באדמתם וביקש להרחיקם מהשטח הפולש. באשר לתביעתה של ערד, בית המשפט מצא לטובתם, בהתחשב בהפעלת בתי ההארחה מטרד והפרת חובה חקוקה, הורה להרוס שני צימרים דרומיים בתוך 60 יום וקבע פיצוי יומי בגין אי עמידה. אם הצימרים לא ייהרסו, סולימנפור יהיה תחת צו מניעה קבוע להימנע מהפעלתם וישלם לערד פיצויים בסך 70 אלף שקל. אשר לתביעתו של סולימנפור, דחה אותה בית המשפט וקיבל את טענתו של ארד כי החזקתם בקרקע המדוברת הייתה בהסכמתו של סולימנפור. השופט גם מתח ביקורת על סולימנפור שפעל בחוסר תום לב וניסה לנצל לרעה את ההליך המשפטי בכך שהעלה את טענת הסגת הגבול רק כאמצעי נגד לתביעתה של ארד. בעקבות זאת חויב סולימנפור לשאת בהוצאותיה של ארד, לרבות אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 22 אלף שקל, בסכום הנקוב שישולם בתוך 30 יום. פסק הדין פותר למעשה את התביעות ההדדיות לטובת ארד, ובכך שם קץ לסכסוך ארוך השנים.