ע"א 8553/19

תקציר

פסק הדין כולל דחיית שני ערעורים הקשורים להסכם בוררות והתחייבויות כספיות. ערעורו של אורן הטיל ספק בזכאותו להשבת דמי שכירות ששולמו בעבר, ובית המשפט דחה זאת, תוך הדגשה כי הסכם הבוררות מבטל חובות או תביעות עבר. בית המשפט מצא כי כל החיובים הפוטנציאליים, כולל שכר דירה, בוטלו על ידי אורן במסגרת ההסכם. ערעורה של גב' כהן עסק בשימוש לרעה שלה בהליכים משפטיים כדי להימנע ממילוי התחייבויותיה של קבוצת כהן על פי פסק הבוררות. בית המשפט הטיל עליה אחריות אישית לנזקים הכספיים שנגרמו לאורן, בשל ניצולה המכוון של ההליך המשפטי. בעוד שבית משפט קמא ביסס תחילה אחריות זו על עוולת הרשלנות, בית המשפט העליון הציע כי אחריות זו צריכה לנבוע מדוקטרינת השימוש לרעה בצדק, המטילה סנקציות בגין שימוש לרעה מכוון בהליכים משפטיים. עוד הבהיר בית המשפט כי אחריותה של גב' כהן אינה כרוכה ב"הרמת מסך התאגיד"; אלא הייתה זו אחריות אישית למעשיה. הסוגיות סביב שעבוד שכר דירה נדונו גם הן, אך לא מרכזיות בהחלטה, לאור הוויתור הקודם של אורן על תביעות נגד קבוצת כהן. פסק הדין מדגיש את הטלת האחריות האישית במקרים של התנהגות בלתי הולמת מכוונת במסגרת הליכים משפטיים, ומאשר כי יש לדחות את שני הערעורים.