ע"פ 4792/11

תקציר

המערער, אורון, וחברו נדב הסתכסכו וקבעו פגישה באישון לילה. אורון יצא מביתו עם פגיון ואחיו ארז, שהיה לו מברג פיליפס. אורון הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים באישומים הבאים: ראשית, חבלה בכוונה מחמירה, בעת שדקר את נדב והכה אותו בקת הפגיון וגרם לו לחבלות חמורות; שנית, החזקת סכין שלא כדין, העלבת שלושה עובדי ציבור – השוטרת מריה גוארה, השוטרת ג'ולי טל והשוטר אדם לקר – ואיומים על נדב. בית המשפט המחוזי גזר על אורון 24 חודשי מאסר בפועל, הפעלת שני מאסרים על תנאי בסך הכל 16 חודשים ו-12 חודשי מאסר על תנאי נוספים. אורון ערער הן על גזר הדין והן על גזר הדין. לטענתו, קביעתו של בית המשפט המחוזי כי דקר את נדב התבססה אך ורק על עדותו של נדב, שאינה אמינה בשל הרשעותיו הקודמות הרבות וניסיונו להצניע קטטות קודמות. אורון טען להגנה עצמית וטען כי נדב תקף אותו בברזל, וכי אחיו ארז דקר את נדב. עוד טען כי החבלות שנגרמו לנדב לא העידו על כוונתו של אורון לפגוע, והנסיבות שבהן העליב את השוטרים הביאו לכך שלא היה צריך להרשיעו בהעלבת עובד ציבור. בית המשפט דחה את ערעורו של אורון. בית המשפט קבע כי כוונתו של אורון לפגוע בנדב הוכחה במסרונים המאיימים ששלח טרם הפגישה ובסכין שנשא. בית המשפט הסתמך על עדותו של נדב, שהייתה עקבית לגבי היותו של אורון הדוקר הראשון, ודחה את טענת ההגנה העצמית של אורון, שכן לא הוכחה מעורבותו של ארז. יתר על כן, אורון יכול להיות מורשע כעבריין משותף גם אם ארז ידקור את נדב. בית המשפט אישר גם את ההרשעה בהעלבת עובדי ציבור, שכן אורון לא חלק על העובדות והנסיבות לא הצדיקו את מעשיו. באשר לגזר הדין, סירב בית המשפט להתערב, בהתחשב בעברו הפלילי של אורון ובחומרת העבירות. עם זאת, השופטים הציעו לשירות בתי הסוהר לשקול את הרקע של אורון ואת בעיותיו לצורך השמה הולמת במהלך מאסרו. הערעור נדחה, ואורון נדרש להתייצב בבית המשפט המחוזי בירושלים כדי להתחיל לרצות את עונשו.