ע"פ 735/80

תקציר

הכרעת הדין המדוברת קשורה למקרה של סחיטה באיומים, כאשר הראיה העיקרית הייתה עדותו במשטרה שמאוחר יותר חזרה בה בבית המשפט. על השימוש באמירה זו ערערו בנימוק של רטרואקטיביות והיעדר ראיות תומכות מספיקות, אך בית המשפט העליון קבע כי השימוש באמירה היה תקף. פסק דין זה התבסס על ההבנה כי ההוראה הנדונה, סעיף 10א לפקודת הראיות, המתיר שימוש באמירות כאמור, היא פרוצדורלית במהותה ולכן ניתן להחילה רטרואקטיבית מבלי לפגוע בזכויותיו המהותיות של הנאשם. יתר על כן, בית המשפט הסביר כי הזכות לחקירה נגדית אינה נשללת מיסודה, ולהגנה ניתנה הזדמנות לערער על האמרה במהלך החקירה העיקרית. בית המשפט גם פירש את הדרישה לראיות נוספות כדי לתמוך בהצהרה בצורה גמישה, והדגיש את נחיצותה של ההוראה במאבק בהפחדת עדים. בסך הכל, בית המשפט העליון אישר את ההרשעה אך תיקן את העונש והפחית אותו לשלוש שנות מאסר. השופטים מ' לנדוי, י' כהן ומ' בן-פורת הסכימו עם ההחלטה.