בג"צ 1715/97

תקציר

במקרה זה בחן בית המשפט העליון את חוקתיותו של חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות וניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995, שנחקק במטרה להסדיר את ניהול תיקי ההשקעות בישראל. העותרים, שעסקו בעבר בתחום זה, ערערו על כמה היבטים של החוק וטענו כי הוא מפר את חוק יסוד: חופש העיסוק. התנגדויותיהם כללו חובת התאגדות כחברה, דרישות מינימום הון עצמי, איסורים על ניהול תיקי משפחה ומבחני רישוי מכבידים. בית המשפט אישר את רוב ההוראות ואישר את מידתיותן ואת האינטרס הציבורי שלהן, אך מצא פגם באמצעי המעבר. באופן ספציפי, בית המשפט סבר כי ההוראות המסדירות פטור מבחינות לעוסקים ותיקים אינן מידתיות, שכן הן מחייבות בחינות לבעלי פחות משבע שנות ניסיון. בית המשפט הדגיש את הצורך לאזן בין ההגנה על הציבור לבין זכותם של העוסקים המנוסים לעבוד ללא נטל מיותר. היא פסלה הוראות מעבר אלה הנוגעות לבחינות, והתירה עד 31 בדצמבר 1997 תיקון חקיקה, ובכך השעתה זמנית את אכיפתן. בית המשפט הדגיש את הצורך בזהירות חקיקתית, תוך אימוץ סטנדרטים גמישים המשקפים הן את הצרכים החברתיים והן את זכויות הפרט, במיוחד בחקיקה כלכלית. החלטה זו חיזקה את הזהירות השיפוטית תוך הכרה בתפקידו העיקרי של המחוקק בקביעת מדיניות בגבולות החוקה.