סע"ש 11290-02-19

תקציר

התובע, עובד מחסן, הואשם על ידי מעסיקו בגניבת סחורה מהמחסן ומכירתה ללקוח במשך תקופה של מספר חודשים. המעסיק הציג צילומי אבטחה כראיה, בהם נראה התובע מספק ללקוח יותר סחורה ממה שנרשם בתעודות המשלוח הרשמיות. התובעת הכחישה את הטענות וטענה כי עודף ההיצע נבע מטעות אנוש ואי בדיקת תעודות המשלוח. בית הדין בחן את חומר הראיות ומצא כי המעסיק הציג ראיות מספיקות למעשי הגניבה החוזרים ונשנים של התובע. נפסק כי טענת התובע בדבר טעות אנוש אינה משכנעת, בשל גרסאותיו המשתנות והסותרות לאירועים, כמו גם חוסר סבירות הסבריו. באשר לזכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, החליט בית המשפט לפסוק לתובע 30% מפיצויי הפיטורים המלאים, בהתחשב בחומרת מעשיו, הפרת האמונים והצורך בהרתעה. בית הדין נימק זאת בכך ששלילה מוחלטת של פיצויי פיטורים תהיה עונשית מדי, בהתחשב בכך שהתובע תרם לחברה במשך מספר שנים ועלול להתקשות למצוא עבודה עתידית. עוד קבע בית הדין כי התובע לא זכה לשימוע הוגן טרם פיטוריו, שכן לא עודכנו על הטענות נגדו ולא ניתנה לו הזדמנות להגיב. עם זאת, בהתחשב בנסיבות החריגות של המקרה – אי שיתוף הפעולה של התובע, קיומן של ראיות וידאו משכנעות והתנהלותו לאחר מכן – החליט בית המשפט שלא לפצות את התובע בגין היעדר שימוע. תביעתו של התובע לדמי מחלה התקבלה, שכן נמצא כי פוטר בעת שהיה בחופשת מחלה תקפה. הנתבעים לא הביאו ראיות לסתור את תעודות ימי המחלה שהציג התובע. תביעת התובע לפיצוי בגין לשון הרע נדחתה, שכן בית הדין לא השתכנע כי המעסיק כינה את התובע "גנב" לעיני עובדים אחרים. יתר על כן, גם אם הדבר הוכח, בית הדין קבע כי המעביד פעל בתום לב והיה לו אמון סביר באמיתות דבריו, ובכך העניק הגנות לפי חוק איסור לשון הרע. תביעת הנגד של המעסיק לשווי הסחורה הגנובה, כפי שניתן לראות בצילומי האבטחה, התקבלה. בית המשפט הורה לתובע לשלם למעסיק 46,780 ₪ בתוספת מע"מ. עם זאת, התביעה שכנגד בגין שווי מלאי חסר, פיצויים עונשיים והוצאות בגין הורדת תיעוד ותמלול סרטים נדחתה מחוסר ראיות. בסך הכל חויב התובע לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שהסתכמו ב-10,000 ₪. לכל צד ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.