עב"ל 232/99

תקציר

המערערת, יועצת עצמאית שעבדה בתחום הנדסת תעשייה וניהול, עברה ניתוח ברגלה שהשפיע על יכולתה לעבוד. היא הגישה בקשה להבטחת הכנסה מהמשיב, המוסד לביטוח לאומי, לפי חוק הבטחת הכנסה. המשיבה דחתה את טענתה בנימוק שלא הגישה את המסמכים הנדרשים. המערערת טענה כי היא אינה מחויבת להיענות לבקשת המשיב משום שאינה שכירה והכנסתה אינה עומדת בדרישות לעובדים עצמאיים. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו דחה את תביעתה והוביל אותה לערער על ההחלטה. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם יש לחייב עצמאים, העובדים מעל 32 שעות שבועיות, להירשם בשירות התעסוקה כתנאי לקבלת הבטחת הכנסה. המערערת טענה כי דרישה זו אינה סבירה ופוגעת בחופש העיסוק שלה. עם זאת, בית המשפט קבע כי חוק הבטחת הכנסה נועד לספק רשת ביטחון למי שאינו מסוגל לכלכל את עצמו ומחייב את המבקשים לעשות מאמצים סבירים כדי למצוא עבודה. בית המשפט פירש את החוקים והתקנות הרלוונטיים והגיע למסקנה כי דרישת המשיב מעובדים עצמאיים להירשם בשירות התעסוקה היא חוקית. נמצא כי המערערת לא מילאה אחר התנאים לקבלת הבטחת הכנסה וכי הנהלים הפנימיים של המשיב, אף שהיו מקלים יותר, היו סבירים ונתונים לשיקול דעת. בנוסף, ציין בית המשפט כי המערערת אינה יכולה להסתמך על טעות אפשרית של פקיד בפרשנות הכללים. לפיכך, הערעור נדחה, ללא צו להוצאות, בשל אופייה החברתי של החקיקה הנדונה.