עב"ל 20/99

תקציר

עניינו של המערער אשר עבר תאונת עבודה בשנת 1994, שהובילה לנכות ובהמשך לפיצוי ממוסד משיב. המערער, שסווג כעצמאי, קיבל קצבת נכות המחושבת על פי שומת הכנסותיו משנת 1991, לפי תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי. המערער טען כי יש לבסס את הקצבה על שומת ההכנסה העדכנית יותר משנת 1994, שהייתה גבוהה יותר. המוסד טען לשומה משנת 1991 בשל תקנה 11 וציין התיישנות. בית המשפט האזורי בנצרת צידד תחילה במוסד, תוך שהוא מפנה לתקנה 11 ולתקופת ההתיישנות. בערעור טען המערער כי אם תקנה 11 סותרת את חוק הביטוח הלאומי, יש לבטלה, מה גם שערכו של השקל השתנה מאז שנת 1991. בית המשפט מצא כי תקנה 11 היא חריג שנועד למנוע מניפולציה בהכנסות לאחר תאונה על ידי המבוטח. עם זאת, אם השומה הסופית נעשתה ללא תלות בהשפעה כלשהי של המערער לאחר התאונה, אזי עליה לקבוע את שיעור הגמלה. בית המשפט לא מצא ראיות במהלך הדיון הראשוני לגבי סיבת העלאת השומה הסופית, מה שחייב הארכת מעצר לערכאה נמוכה יותר להמשך חקירה. בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות, שכן השומה הסופית משנת 1994 ניתנה רק בשנת 1997, ואפשרה את התחשבותה בחישוב הפנסיה. משכך, התקבל הערעור ככל שהתיק נדחה להליכים נוספים לבירור מקורה של השומה משנת 1994, אשר יכריעו את בסיס השומה הרלוונטי לחישוב הפנסיה. ההחלטה ביקשה פתרון מהיר בשל השיהוי מאז הגשת התביעה, מבלי להטיל עלויות.