ב"ל 12012-05-19

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב פרשנותה של תאונת עבודה כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי, והאם משפחת המנוח זכאית לתגמולים בעקבות מותו הטרגי. השיקול המרכזי הוא הקשר הסיבתי בין עבודתו של המנוח לבין התאונה שהביאה לפטירתו. למנוח, שהיה בעל חברה, היה רכב מעורב שימושים ששימש הן למטרות אישיות והן למטרות עבודה, ובית המשפט מכיר בכך שהשימוש ברכב לעבודה היה נרחב וחיוני לפעילות החברה. ביום התאונה השתמש המנוח ברכב חלופי לצרכי עבודה לאחר שרכבו נזקק לתיקונים. בית המשפט מוצא כי ביקורו של המנוח במוסך לצורך איסוף רכבו המתוקן היה קשור לעבודה, שכן הוא קידם את עבודתו והיה קשור אליה באופן סביר. הדבר נתמך בעדויות ובראיות המצביעות על כך שהמנוח השתמש ברכב החלופי לעבודה באותו בוקר. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי שעת התאונה, בסביבות אמצע הבוקר, נפלה במסגרת שעות העבודה של המנוח, בהתחשב בלוח הזמנים הגמיש שלו. בסופו של דבר, בית הדין פוסק לטובת התובע, ומכיר בתאונה כאירוע הקשור לעבודה. קביעה זו מבוססת על הקשר ההדוק בין עבודתו של המנוח לבין השימוש ברכבו הפרטי, לרבות ביקורו במוסך לצורך החזרת רכבו המתוקן, שהיה פעולה סבירה הקשורה לעבודתו. הואיל ומבחן הקשר הסיבתי הוא הקובע העיקרי, ונוכח היעדר ראיות קונקרטיות בדבר תכניותיו של המנוח לאחר הביקור במוסך, מגיע בית המשפט למסקנה כי יעד נסיעתו אינו מהותי למקרה. לפיכך, הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, יישא בהוצאות התובע, ותביעת התובע תתקבל.