ע"ע 300256/98

תקציר

התיק עוסק בקביעה האם מר יצחק, צוללן במקצועו, היה שכיר או קבלן עצמאי בעת שעבד בחברת תהל – תכנון מים לישראל בע"מ במשך 27 שנים. בית המשפט בחן האם תפקידו של יצחק תואם יחסי עובד-מעביד למרות שהוא מתויג כקבלן בחוזים. יצחק ביצע מטלות יומיומיות הכרחיות המהוות חלק בלתי נפרד מפעילותה של תהל והסתמך על תהל לתמיכה משמעותית ולאישור להיעדרויות, דבר המצביע על מידת כפיפות המאפיינת את העובדים. שכרו היה מובנה כקבלן, וקיבל תגמול גבוה יותר מאשר עובד טיפוסי, אך חסרו לו הטבות כמו הפרשות לפנסיה. בית המשפט זיהה מצב זה כגבולי, אך הגיע למסקנה כי יצחק הפגין תלות כלכלית מספקת בתה"ל, ובכך ביסס את מעמדו כשכיר. למרות סירובו הראשוני להיות מתויג ככזה בשכר גבוה יותר, בית הדין קבע כי הוא זכאי לזכויות עובדים, לרבות פיצויי פיטורים ופדיון חופשות, בהתבסס על חישובי שכר הוגנים. בית המשפט הדגיש את ההימנעות מעשיית עושר ולא במשפט על ידי איזון בין הפיצוי הגבוה של יצחק לבין הזכויות המוקנות בדרך כלל לעובד. ההחלטה קבעה כי השבה אינה ישימה בדרך כלל אלא אם הוסכם במפורש או בנסיבות חריגות כגון תשלום יתר משמעותי כדי לשמור על הגינות ולהרתיע מניפולציה של המעסיק על מעמד העובד. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך חישובים מדויקים העולים בקנה אחד עם נימוק זה.