בג"צ 570/09

תקציר

בעניינו של מר אלכסנדר וינפל וארגון הגג של הנכים נגד הוועדה הרפואית לעררים, טען מר וינפל כי אחוזי הנכות שלו אינם מוערכים כראוי וביקש לשקול מחדש קביעה גבוהה יותר, וכן ערער על תקנה 18(ג) לתקנות מס הכנסה האוסרת לערער על החלטות הוועדה הרפואית לעררים. הרקע העובדתי כולל את הרקע המקצועי של מר וינפל כמהנדס מערכות תקשורת ואת מצבו הרפואי, שהוביל להערכת נכות זמנית של 94.75%, שהופחתה מאוחר יותר לנכות קבועה של 88.66% לאחר ערעור. מר וינפל טען כי הוועדה התעלמה ממידע רפואי מרכזי וחסרה את המומחיות הנדרשת, במיוחד בתחום הקרדיולוגיה, וכי ההליך שלה מנע ממנו שימוע הוגן בהיעדר הסברים ראויים להחלטותיה. עיקר טענתו של מר וינפל הייתה נגד תקנה 18(ג), בטענה שהיא חוסמת שלא בצדק ביקורת שיפוטית ופוגעת בזכות להליך הוגן. המדינה טענה מנגד כי תקדימי בית המשפט העליון אפשרו הגשת ערעורים בעילות משפטיות לבית הדין האזורי לעבודה, ובכך ייתרו את הצורך בעניינו ובעתירתו של וינפל. בית הדין הגיע למסקנה כי אכן קיימת זכות ערעור משפטית על החלטות מסוג זה, תוך שהוא מפנה להחלטות במקרים דומים (הסה ויריב), ודחה את עתירתו של מר וינפל, תוך שהוא מאשר את זמינותם של סעדים חלופיים באמצעות מערכת בתי הדין לעבודה. פסק דין זה אישר מחדש את מנגנון הביקורת השיפוטית על החלטות הוועדות הרפואיות בשאלות משפטיות, ודחה את התביעה לתיקון מערכתי של התקנות הנדונות.